החלטה בתיק בש"פ 8588/12

1.        לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב 1 (להלן: המשיב) בתשעים יום, לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מהיום, 29.11.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 19696-12-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם. בגדרי הבקשה הנ"ל, עותרת המבקשת גם לחילוט הערבויות (ביניהן כאלה שניתנו על ידי המשיבות 3-2), אשר הושתו כחלק מתנאי שחרורו של המשיב ממעצר.

העובדות הנדרשות להכרעה

2.             פרטי כתב האישום, כמו גם תיאור הליכי המעצר וההליך העיקרי המתנהל כנגד המשיב, תוארו בהרחבה רבה בהחלטותיו השונות של בית משפט זה (בש"פ 6311/11 (לא פורסם, 13.09.2011), בש"פ 8986/11 (לא פורסם, 28.12.2011), בש"פ 1696/12 (לא פורסם, 25.03.2012), בש"פ 4449/12 (לא פורסם, 26.06.2012)). לפיכך, ולנוכח הדחיפות הרבה שבצורך להחליט כאן (נוכח הוראת סעיף 62א לחוק המעצרים), אסתפק בהצגת עיקרי הדברים בלבד: נגד המשיב, ונגד תשעה אחרים, הוגש בתאריך 23.12.2010 כתב אישום המגולל מספר רב של מעשי שוד, ניסיונות לשוד והתפרצויות בכל רחבי הארץ. היות שעניינם של יתר המעורבים איננו עומד להכרעה בפני, אתמקד להלן בעניינו של המשיב בלבד.

3.             המשיב הוא הצעיר שמבין הנאשמים, והיה קטין בעת ביצוען, לכאורה, של העבירות המיוחסות לו. מבין 22 האישומים הנכללים בכתב האישום, מיוחסת למשיב מעורבות בשני אישומים בלבד של קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; להלן: חוק העונשין), ושל ניסיון לשוד בחבורה (לפי סעיף 403 לחוק העונשין). העד המרכזי בפרשה הוא עד מדינה, שהיה שותפם של הנאשמים למעשים המיוחסים להם.

4.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת גם למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. לאחר מספר דיונים בעניין, החליט בית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 10.04.2011 על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בהתאם, המשיב שהה במעצר, אשר התמשך הרבה מעבר לתשעה חודשים (נוכח העובדה שזה הוארך שלוש פעמים בתשעים ימים נוספים בכל פעם, מכח סעיף 62 לחוק המעצרים). משהתבקשה ההארכה הרביעית, הורה בית משפט זה בתאריך 26.06.2012 על שחרורו האפשרי של המשיב לחלופת מעצר. בעקבות זאת, שוחרר המשיב, בתאריך 05.07.2012, לחלופת מעצר שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי, שתנאיה הם: מעצר בית מלא בבית אמו שבעיר שדרות, בפיקוח של שתי ערבות (הן המשיבות 3-2), איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית בסך 5,000 ש"ח, ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 50,000 ש"ח כל אחת, ואיסור על יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה (אציין, כי המבקשת לא צירפה את ההחלטה הנ"ל, אף על פי שהתייחסה אליה בבקשה).

5.             המשיב נעצר שוב בתאריך 30.08.2012, בעקבות הפרה של תנאי שחרורו, והמבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע בקשה שכותרתה: "בקשה לעיון חוזר לפי סעיפים 51 ו-52 לחוק המעצרים". המבקשת טענה שם, כי המשיב הפר את תנאי השחרור ארבע פעמים במהלך חודש אוגוסט 2012. בתאריך 10.09.2012 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את הבקשה, אך הורה על חילוט 5,000 ש"ח מכספי ההפקדה, על הפקדה נוספת בסך של 10,000 ש"ח, וכן על עריכת תסקיר על ידי שירות המבחן. בית המשפט המחוזי הנכבד עיכב את החלטתו לשחרר את המשיב ב-48 שעות, דהיינו עד לתאריך 12.09.2012. יודגש, כי המשיב שהה במעצר, כתוצאה מהליך זה, 14 ימים, בין התאריכים 30.08.2012 ל-12.09.2012. כפי שיובהר להלן, משמעות הדברים היא שהמשיב שהה באותה תקופה במעצר בלתי חוקי במשך 11 ימים, והמבקשת מודה בכך בבקשה שבפני, ואף מביעה צער על כך.

6.             בתאריך 22.10.2012, על רקע הפרות נוספות של המשיב את תנאי שחרורו, עתרה המבקשת לעיון חוזר בהחלטה, ולמעצר גישור למשך 72 שעות לפי סעיף 62א לחוק המעצרים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעצור את המשיב, אך הורה על חילוט של 1,000 ש"ח מכספי ההפקדה.

7.             בתאריך 26.11.2012 הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיון חוזר, למעצר גישור לפי סעיף 62א לחוק המעצרים, ולחילוט הערבויות. המבקשת טענה כי המשיב הפר את תנאי שחרורו שלוש פעמים במהלך חודש נובמבר 2012: בתאריך 07.11.2012 שהה המשיב בביתו ללא משמורן, ובתאריכים 18.11.2012 ו-25.11.2012 יצא המשיב מביתו ללא אישור. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, הודה המשיב בהפרות הנ"ל, וטען כי בתאריך 07.11.2012 עזבה אימו המשמורנית, החולה במחלה קשה, את הבית כדי לרכוש לעצמה תרופות, בתאריך 18.11.2012 הוא יצא מביתו כדי ללוות את אחותו למקלט בעקבות אזעקה שנשמעה בשדרות, ובתאריך 25.11.2012 הוא יצא כדי לחפש את הטלפון הסלולארי, אשר נפל לו מחלון הבית.

           בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את טענות הצדדים, הורה על מעצרו של המשיב למשך 72 שעות, על פי סעיף 62א לחוק המעצרים, וזאת לצורך הגשת הבקשה שבפני.

8.             אשר להליך העיקרי, אציין כי זה בשלב זה עדיין לא הסתיימה עדותו של העד המרכזי בפרשה, קרי עד המדינה מטעם התביעה. דיונים נוספים נקבעו לחודשים ינואר עד יוני 2013, כך שבהעדר התפתחויות משמעותיות, אין זה סביר לצפות שההליך העיקרי יסתיים לפני כן.

טענות הצדדים ותיאור הדיון שהתקיים בפני

9.             טענתה המרכזית של המבקשת היא כי המעשים המיוחסים למשיב, לצד ההפרות הרבות של תנאי השחרור בערובה, מצדיקים את מעצרו של המשיב, על פי המבוקש, וכן את חילוט כספי ההפקדה והערבויות שניתנו. לדברי המבקשת, המשיב הפר שוב ושוב את האמון שניתן בו, באופן המקים עילת מעצר כנגדו, כקבוע בסעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים. המבקשת ציינה, כי נוכח הנסיבות ברי כי חלופת המעצר אליה שוחרר המשיב איננה הולמת, וכי המפקחות שמונו אינן ממלאות את תפקידן כיאות.

           המבקשת ציינה עוד כי היא "מודעת לכך שמשפטו של המשיב אינו צפוי להסתיים בקרוב", אך הוסיפה כי "הימשכות ההליכים אינה יכולה ואינה צריכה ליתן חסינות מפני מעצר מחדש".

10.          בדיון שנערך בפני, טען המשיב כי אין ביכולתו להציע חלופת מעצר אחרת. לטענתו, נוכח מצב הדברים, לפיו ההליך העיקרי צפוי להמשך עוד זמן רב, אין מקום להענות לבקשה, במיוחד נוכח העובדה שהוא שהה עד כה במעצר למשך כ-20 חודשים - ובמיוחד בשים לב לכך שהיה נתון גם במעצר בלתי חוקי.

11.          במהלך הדיון שהתנהל בפני ביקשתי לבדוק אפשרות לייתר הצורך לפסוק בתיק זה, על דרך של הסדר מוסכם. ואולם הדבר לא הסתייע, ומכאן שההכרעה מתבקשת. בכך אעסוק מיד להלן, אך אציין כי בעת הדיון הודיע בא-כח המבקשת בהגינותו כי אין הוא עומד עוד על חילוט הערבויות, ולכן לא אדון בנושא זה (ממילא המשיבות 3-2 לא התייצבו לדיון).

דיון הכרעה

12.          לאחר עיון בבקשה ובמכלול החומר שצורף לה, ובעקבות שמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל רק בחלקה, והכל בשים לב לאמור בפיסקה 20 להלן. הדברים יובהרו וינומקו להלן.

13.          כאמור לעיל, על רקע מספר הפרות של תנאי שחרורו בערבות, המשיב נעצר בתאריך 30.08.2012. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, לפי סעיפים 51 ו-52 לחוק המעצרים. ואולם, נוכח העובדה שקודם למעצרו המחודש שהה המשיב במעצר במשך למעלה מ-9 חודשים, חל במצב דברים זה סעיף 62א לחוק המעצרים, הקובע כדלקמן:

"הודיע תובע על כוונתו לבקש את מעצרו של נאשם שעומד להשתחרר ממעצר או שאינו עצור, לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט, אם מצא כי יש עילה למעצרו של הנאשם, לצוות על מעצרו לתקופה שלא תעלה על 72 שעות לשם הגשת בקשה לבית המשפט העליון לפי סעיף 62".